ניב איוס ז"ל

קורות חיים

ניב, בן בכור לקרן ובני, נולד ביום ח' בתמוז תשנ"ח (02.07.1998) בירושלים. אח לזוהר, איתי ואגם.

גדל והתחנך בירושלים, ילד עם חיוך בלתי נשכח. למד בבית ספר יסודי בעיר, ובכיתה ז' עבר לבית הספר על שם זיו ומרקס. בתיכון למד במגמת אומנות והפגין כישרון רב בציור. מאחר שאהב כדורגל, בחר בו כנושא פרויקט הגמר שלו ובמסגרת זו צייר יציעים של הקבוצות המובילות בארץ.

ניב אהד את קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", דרך קבע הלך למשחקי הקבוצה והיה חבר בארגון האוהדים שלה.

בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בגדוד "קרקל" של חיל הגנת הגבולות. במסגרת מסלול הלוחם עבר טירונות בבסיס האימון של חטיבת "גבעתי", הכשרת צלפים וקורס נהגי רכב שטח "סופה". שימש בתפקיד נהג מ"פ (מפקד פלוגה) וקלע בג'יפ ראשון.

מקצועי ואמין בתפקידו, כתבה המפקדת שלו בחוות דעת שבעקבותיה קיבלה המשפחה מכתב הוקרה מנשיא המדינה: "אם כבר לצאת למלחמה, אז שניב יהיה בצד שלך".

במהלך השירות כבש את לבבותיהם של חיילים מהיחידה, האמין בהם וכך רכש חברים רבים. "הוא היה הקודקוד", כדברי אימו.

את ליאור, אף היא לוחמת, בגדוד "ברדלס", פגש בשנת 2017 במהלך השירות הצבאי. בין השניים התפתח קשר זוגי.

הודות לחוש הטכני המפותח שלו, מגיל צעיר ידע ניב לפרק ולהרכיב מכשירים. תמיד אהב כלי רכב, ובבגרותו קנה רכב ושיפץ אותו בעצמו. לאחר שחרורו משירות מלא בצה"ל למד הנדסת מכונות באוניברסיטה הטכנולוגית להנדסאים באריאל, סיים בהצטיינות והוסמך כהנדסאי.

בתום לימודיו עבד עם אביו במוסך "מולדת" בירושלים. אף שלצורך כך נאלץ לנסוע דרך ארוכה, שכן עבר לגור ביישוב ניצן, חשוב היה לו לעבוד עם אביו, והם אכן בילו יחד כעשר שעות מדי יום. בעבודתו התמחה בכלי רכב היברידיים.

קשר טוב שרר בינו ובין הוריו, אחיותיו ואָחיו. עם אימו שוחח מדי יום בדרכו אל העבודה וחזרה. אף שעבד צמוד לאביו, דיבר איתו רבות גם מחוץ לשעות העבודה. בהיותו מעורב בחיי המשפחה, התעניין והשתתף בקבלת החלטות, דאג לאֶחיו, חיבק אותם כשהזדקקו לכך ושימש עבורם דוגמה ומופת. במחלוקות עימם ידע לוותר ולתת להם קדימות על פניו.

ניב היה נכד אוהב לסבתא מזל ולסבתא חנה, שאליה היה מחובר במיוחד, חבר טוב לסבא אלברט ואהוב ביותר על סבא פיני. גם אחייניו אהבו אותו מאוד. קשר טוב מאוד שרר גם בינו לבין משפחתה של ליאור, בת זוגו.

כאדם חם וחברותי שמר על קשר קרוב עם חבריו, שהיו כבני בית. הם ראו בו חבר נאמן, מי שהדביק יחד את החבורה. "המנוע של המכונה", כדבריהם.

בחודש מרץ 2023 נישא לליאור אחרי שש שנות זוגיות. את ביתם קבעו ביישוב ניצן הסמוך לאשדוד. יחד רקמו תוכניות לעתיד. בתקופה זו התקרב אל הדת והחל לשמור את השבת.

ניב, אוהב אדם, איש של משפחה, של נתינה ושל עשייה, בורך ביכולת מנהיגות וניחן בטוב לב, בענווה ובצניעות. הראשון להושיט יד לעזרה ולתת כתף תומכת בעת הצורך. כיבד את הזולת ונגע בכל אחד בדרכו המיוחדת. שאפתנות ונחישות אפיינו אותו, וכדברי אימו – "השמיים היו הגבול מבחינתו". את החיות שבו היא תיארה: "שמחת חיים מטורפת, קולניות, שאגות של אריה ועצבים של מרוקאי טיפוסי".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים – ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל; ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים; חטפו לרצועת עזה מאות אנשים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

את אותו סוף שבוע בילה ניב אצל חמיו וחמותו באשדוד. במוצאי שבת גויסה רעייתו בצו 8, אך בשל הריונה הטרי בוטל הזימון, וניב החליט להתייצב למילואים למוחרת בבוקר, אף שטרם קיבל צו וחרף הפצרות אימו להמתין בסבלנות לקריאה. הוא השיב לה: "אימא, אני מת להתגייס".

בבוקר יום ראשון 8.10 יצא מאשדוד לניצן ומשם לכיוון ירושלים, כדי לאסוף מבית הוריו את ציודו הצבאי. באותו בוקר התקבלה התרעה על מחבלים הנוסעים ברכב דומה לרכב שבו נסע. בנוסעו על כביש 4 זוהה רכבו בטעות כאותו רכב מבוקש, ונפתח מרדף אחריו. הכוחות ירו לעברו, והוא נהרג במקום.

ניב איוס נהרג בשוגג מאש כוחותינו בכ"ג בתשרי תשפ"ד (08.10.2023). בן עשרים וחמש במותו. הובא למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בגבעת שאול שבירושלים. הותיר אישה הרה, הורים, שתי אחיות ואח.

כעבור כמה חודשים נולד בנו, ושמו - ליב מאיר.

בהלוויה ספדה אימו: "הלב שלי, האהבה הראשונה שלי כאימא ... היית אוויר בשבילי. ניב שלי, המלך שלי, גאוותי, עטרת ראשי, בכורי. אבא ואני נשאנו עיניים אליך, שתמשיך דרך, שתלמד, שתצליח, שתגשים. יעידו סובביך שאין משימה קשה מדי, שאין גבול בלתי מושג ואין אויב בלתי מנוצח עבורך ...

התחתנת עם ליאור, עם אהבת חייך, בנית בית בישראל, למדת מה הם זוגיות ושיתוף, זכית לאהוב ולהגשים את החלום של שניכם".

כתב בן, חבר ילדות: "עם חיוך גדול שמפזר אור בעולם ניב תמיד היה במרכז ופיזר את האור שלו לכל הנקרה בדרך".

מוקירי זכרו של ניב יזמו הכנסת ספר תורה לבית כנסת לעילוי נשמתו.

דפים לזכרו הועלו באתר האינטרנט של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", באתר של אוניברסיטת אריאל בשומרון ובאתר של המועצה האזורית חוף אשקלון.