קורות חיים
בנם הצעיר של רחל ויצחק. נולד ביום ד' בניסן תשי"ד (7.4.1954) במושב ניר ישראל בדרום, סמוך לאשקלון. אח ליוסף.
צבי גדל והתחנך במושב ניר ישראל. היה ילד אחראי ורציני. מגיל צעיר תפקד כמקשר בין הוריו, שהיו עולים חדשים, לבין הרשויות, ושימש כמתורגמן שלהם כשהסדירו עניינים בירוקרטיים.
בהיותו תלמיד בכיתה ד' החל לעבוד בחלוקת עיתונים במושב כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בכל יום עם חזרתו מבית הספר, ועוד לפני שאכל ארוחת צהריים, נסע בעגלה רתומה לסוס והביא את העיתון לכל בית מוקדם ככל האפשר.
בנעוריו עבד ברפת במושב ונודע בחריצותו ובמסירותו.
בסיום לימודיו התיכוניים ב-1972 התגייס לצה"ל והוצב בבית הספר לשריון כמכונאי טנקים . מספר ימים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) סופח לגדוד 75 של חטיבה 7 והוקפץ לקרבות ברמת הגולן. כחצי שנה שהה ברמת הגולן במלחמה מבלי לראות את הבית כשהוא אכול דאגה לשלום אחיו יוסף שאף הוא גויס ולחם בסיני ולשלום הוריו.
לאחר המלחמה נשאר בגדוד עד לסיום שירותו כולל שנת קבע. השתחרר בסוף שנת 1976.
עם סיום שירותו הצבאי שב למושב כדי להפעיל את משק הוריו ועסק בגידולי ירקות.
כאשר נקרא למילואים בשנת 1977 בסדנת גייסות השריון מפקדיו שכנעוהו לחתום קבע. צביקה בחר להיות אזרח עובד צה"ל לתקופה של שנה, ובאוגוסט 1978 חתם חוזה לשרת קבע בצבא.
בסוף שנת 78' נשא לאישה את שירה. בני הזוג הקימו את ביתם במושב ניר ישראל ונולדו להם שלושה בנים: אורי, עינן, עדן.
עם פרוץ מלחמת לבנון בשנת 1982 הוקפץ לגבול הלבנון והיה ממקימי התאג"ד (שטח כינוס) בקו הראשון. עסק בניהולו של התאג"ד כחצי שנה.
בשובו מגבול הלבנון לבסיס ג'וליס המשיך בתפקידו כמכונאי טנקים בכיר במחלקת המנועייה של ג'וליס, כחלק מתפקידו עסק בתיקון מנועי כל סוגי הטנקים. בשנות ה-80' הוחלט להוריד את טנק ה"שוט קל" (צנטוריון) מהשירות, במקביל צבי לקח חלק ביעוץ לבניית טנק המרכבה – מה שהפך אותו למומחה בנושא מנועי הטנקים אשר בשירות צה"ל. במהלך שנות ה-80' הפעילה המנועייה תוכנית מתנדבי חו"ל – מתנדבים שהגיעו מצרפת, איטליה, ארה"ב וקנדה לקחת חלק בפעילות התנדבותית במסגרת הצבא. בכל סוף שבוע צבי אירח בביתו מתנדבים ואף דאג לתור איתם את הארץ ולהראות להם את יופיה.
בשנת 1991 הוצע לו תפקיד מפקד פלוגה ג' – מחלקת רוכב, שהוא בעצם טנק מתנייע עם תותח. בתפקידו האחרון כמפקד מחלקת רוכב הפגין רמת ביצוע ויכולת גבוהה.
במשך עשרים ושתיים שנות שירותו ביחש"מ 650 ביצע מגוון רחב של תפקידים והיווה דוגמה ומופת למקצועיות ולאנושיות. היה מפקד, מדריך ואב לחייליו, דאג לכל מחסורם במסגרת הצבאית ואף תמך בהם בחייהם הפרטיים. על כך נבחר על ידי מפקדיו מספר פעמים כחייל מצטיין!
צבי, שדבק בו הכינוי לוקי (קיצור של שם משפחתו המקורי, לוקאץ'), נודע כאיש עבודה בעל חוש טכני מפותח וידי זהב.
תמרן בין עבודות ומחויבויות והיה תמיד עסוק מאוד. בד בבד עם שירותו הצבאי כאיש קבע עזר בחליבה באחת הרפתות במושב. לפיכך השכים קום בארבע בבוקר ועם סיום החליבה מיהר לטפל בהוריו המבוגרים ולהתייצב בבסיס ליום עבודה, ובסיומו שוב מיהר לחליבה במושב.
מסירותו כלפי הוריו הייתה לשם דבר. כשאביו חלה ונזקק לטיפול צמוד, פינה זמן כדי לטפל בו, וכמה שנים לאחר מכן טיפל באימו במסירות אין-קץ, ומעולם לא התלונן על הקשיים הכרוכים בכך.
אותה מסירות ודאגה הפנה גם כלפי אשתו וילדיו, וגם כלפי חבריו. כולם ידעו שהוא זמין לכל משימה ומוכן תמיד להגיש עזרה, להעמיד את עצמו ואת כל אשר לו לרשות הזולת, ללא תנאים ומבלי שציפה לקבל דבר בתמורה. יכולת הנתינה שלו הייתה ללא תנאי וגבולות.
חברות הייתה בעיניו הערך הנעלה ביותר, ולאורה עיצב את חייו. צבי היה חלק בלתי נפרד מחבורת ילדים במושב, שהקשרים ההדוקים ביניהם נמשכו גם בנעוריהם ובבגרותם, ובמשך עשרות שנים השתתף ברוב הפעילויות שיזמו. אל החבורה הזאת נוספו חברים רבים שאסף לאורך חייו. אהב לארח את חבריו, וביתו הפך למרכז התכנסות מועדף עליהם. חבריו אהבו אותו על שום פשטותו, כנותו, יושרו וטוב ליבו. רבים ראו בו חבר טוב ונאמן.
נהנה לצחוק מכל הלב, וצחוקו דבק בסובבים אותו עד שגם הם החלו להתגלגל מצחוק.
אהבת הארץ הייתה טבועה בליבו. נהג לטייל בה ולבקר באתרים לאורכה ולרוחבה, עם משפחתו ועם קבוצת חברים שהרבו לתור את הארץ.
רב-סמל מתקדם צבי (לוקי) שדה נפל בעת שירותו ביום כ"ו בסיוון תשנ"ד (5.6.1994). בן ארבעים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב ניר ישראל. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ואח.
כתב בנו עדן: "אבא, הגעגועים רק מתעצמים מיום ליום! אתה חסר לי כל כך. נוח על משכבך בשלום!"
כתב משה: "תמיד בליבי הגבר שבגברים. נאמן, ישר, יפה תואר וחבר אמיתי. יהי זכרו ברוך".
חבר נוסף כתב: "עד היום, בכל פעם שמזדמן לנו להיפגש כמה חברים מאותה חבורה, ואנו יושבים בנחת ולאט מגיעים גם הזיכרונות – תמיד עולים זיכרונות, חוויות וסיפורים על לוקי ואיתו. אנחנו מצליחים אפילו לצחוק עדיין מהחוויות שהצחיקו אותנו אז, אך הצחוק של לוקי חסר. הוא בטח יושב לו במרומים וצוחק משם בשקט יחד איתנו".
צבי (לוקי) מונצח באנדרטה לחללי חיל החימוש בנתניה. באתר המועצה האזורית חוף אשקלון יש עמוד לזכרו, ובו גם אלבום תמונות שלו.
צבי מונצח באנדרטת הנופלים בני מושב ניר ישראל, בו הוא גדל התחנך והובא למנוחות.