קורות חיים
בן מזל וסעדיה. נולד ביום כ"ב באלול תש"ל (23.9.1970) במושב חלץ הממוקם צפונית לשדרות. ילד רביעי להוריו, אח של סמדר, אילן, אילנית, גלית, רון, סימה ויגאל.
אורי גדל במושב חלץ. למד בבית הספר היסודי "הרב קוק" שבמושב תלמים הסמוך, ובהמשך עבר ללמוד בישיבת "חברותא" בכפר הנוער "כפר בתיה" ברעננה. בתקופה זו חי בפנימייה במקום, ושב לביתו בסופי שבוע ובחגים.
נער רגיש וצנוע, ליבו רחב והוא נכון לסייע ולהושיט עזרה לסובביו בכל דבר ועניין.
קשריו עם בני משפחתו היו קרובים וחמים. נהג בכבוד רב בהוריו, עזר במטלות הבית ובעבודות הגינה וסייע לאביו בעבודה בחממות במושב. "ילד למופת" תיארה אותו אימו מזל, "מאוד אוהב לעזור. בימי שישי, מיד כשהגיע מן הישיבה ניגש לדשא לנכש עשבים ותמיד עזר בסידור וארגון הבית". יחסיו עם אֶחיו היו טובים ופתוחים, האחים נהגו לשתף זה את זה בכול, לא היו ביניהם חיכוכים או מריבות והם נהנו לבלות יחד. מזל סיפרה כי בצעירותם נהגו האחים להתלבש באופן זהה בשבתות ובחגים.
בהגיעו לגיל גיוס, התנדב לשירות בגדוד 51 של חטיבת "גולני". בזכות קסמו האישי ואישיותו הכובשת יצר חברויות בקלות ונכנס לליבם של רבים.
לאחר שחרורו מצה"ל עבד תקופה באבטחה והחליט להצטרף לשורות המשטרה.
ביום 30.7.1995 התגייס למשטרת ישראל. אחרי שעבר הכשרה שירת בתפקידי שטח במינהל אוכלוסייה ותקשורת. ביצע את תפקידו במקצועיות ובנועם ונהנה מהאתגר שהציבה בפניו העבודה. סיפרו אוהביו: "היו לו מוסר ומקצועיות מדהימים. גם כשהיה נותן למישהו דו"ח תנועה זה בא עם כוס מים. תמיד הטענה הייתה שהוא לא נותן מספיק דו"חות, הוא אמר שהוא לא קונס סתם, חיפש דו"חות איכותיים על דברים אסורים ומסוכנים באמת. כאשר נקרא להעיד בבית המשפט, תמיד יצא שהוא צדק. הדו"חות שלו היו כל כך מהימנים שאי אפשר היה לערער עליהם".
בסמוך לגיוסו למשטרה, בשנת 1996 הכיר את מלכה, שהייתה חברה של אחותו בתיכון והגיעה להתארח בבית המשפחה לשבת. הם יצאו כשנה ונישאו כחודש לאחר שערכו מפגש בין המשפחות. את ביתם הקימו בגבעת וושינגטון, קריית חינוך שבה עבדה מלכה כמורה וכמדריכה, וגרו במקום כשלוש-עשרה שנים.
אורי היה בן זוג אוהב, מכבד ותומך. "אי אפשר היה שלא להתאהב בו" סיפרה מלכה, "כה עניו וצנוע, ג'נטלמן אמיתי כמו בסרטים. תמיד נהג לשלוח פרחים, כי מעולם לא זכר ימי אהבה ואירועים". היה שותף מלא בעבודות הבית והבישול ובאירוח של בני המשפחה המורחבת ומעולם לא התלונן על העשייה בבית, תמיד עשה הכול באהבה ובסבלנות רבה.
הוא הקפיד על בילוי זמן איכות זוגי משותף עם מלכה ולשניים היה מנהג קבוע בימי שישי בבוקר, לאחר שאורי חזר מהתפילה, לשבת יחד ולשתות קפה לפני שמתחילה המולת היום. על המנהג הקפידו גם כשהתרחבה המשפחה ונולדו הילדים. כבעל תומך ומפרגן עודד את רעייתו לצאת ללימודים ולהתקדם.
במרוצת השנים נולדו להם שישה ילדים – אביאל, אלירן, מעיין גאולה, מוריה, אביתר ומיטל. בני הזוג בחרו את השמות במכוון כך שכל שמות הבנים במשפחה יתחילו באות א' כמו בשם אורי, וכל שמות הבנות במשפחה יתחילו באות מ' כמו בשם מלכה.
ילדיו היו כל עולמו והוא שם את עצמו בתחתית סדר העדיפויות על מנת להסב להם ולרעייתו אושר. אהב לבלות עם ילדיו, נהג לשחק עימם, קם אליהם בלילות בעת הצורך גם כשחזר עייף ממשמרות, ושימש עבורם מקור תמיכה ועזרה. "הוא היה משמיע איתם קולות וצוחק" סיפרה מלכה, "הילדים היו אומרים שהוא עושה להם פאדיחות... אם היו צריכים אותו הוא היה שם בשבילם, הם ידעו שאם הם צריכים משהו יש להם על מי לסמוך". היה גאה מאוד בילדיו והקפיד להשתתף באסיפות ההורים במסגרות הלימודיות ולנצל את האירוע לבילוי משפחתי כולל, למשל במסעדה.
משגדלו הילדים, עברו בני המשפחה להתגורר ביישוב בני דרום. בהיותו איש של עשייה ובעל ידיים טובות, אורי עמל ודאג לכל הנדרש בבית. "הטאץ' שלו נמצא בכל דבר בבית" סיפרה מלכה.
אהבתו הגדולה הייתה לאופנועים והוא ידע לזהות לפי צלילי המנוע באיזה סוג אופנוע מדובר. במשטרה היה ממקימי אגף התנועה באשקלון. אהב את הרכיבה, גם לאחר שנפצע ושבר יד ורגל אמר לבני משפחתו - "אפילו אם אני אשבור את כל הגוף מהאופנוע אני לא יורד", לימים מכר את האופנוע שהיה ברשותו מלפני נישואיו, אך לא ויתר לחלוטין על אהבתו ומדי פעם רכב על אופנועיהם של חבריו על מנת לחוות מחדש את חוויית הרכיבה.
בשנת 2015 בהיותו בדרכו לביתו ורכוב על אופנועו עבר תאונת דרכים. מלכה סיפרה כי בזמן שהחלים סייע בעבודות הבית, חרף פציעתו היה חשוב לו לעשות דברים בבית בעצמו ובמו ידיו.
משהחלים ושב לעבודתו שובץ זמנית לתפקיד מינהלי עד להחלמתו הסופית. מקורביו סיפרו כי ציפה לשוב לעבודה, ואכן בחלוף זמן מה שובץ לתפקיד בירושלים ולאחר מכן לתפקיד בתחנת המשטרה בחולון. נהנה מאוד מתפקידיו והיה אהוב מאוד על חבריו לתחנה תודות לנועם הליכותיו, צניעותו ומסירותו. מפקדיו העידו כי מקצועיותו, התנהלותו הרגועה, הסבלנות והכבוד שרחש לאחר הסבו להם נחת רוח רבה.
נתינה והושטת עזרה היו נר לרגליו. הייתה לו רגישות יוצאת דופן לזולת ותמיד היה נכון לסייע ולתת מעצמו, לעיתים גם על חשבונו האישי. סיפרו אוהביו: "אורי היה אדם טוב וישר, רודף צדק. כל דבר שהיו מבקשים ממנו הוא עשה על הצד הטוב ביותר. אפיינו אותו חסד ואהבת הזולת. הייתה לו אחווה יוצאת מן הכלל".
רגיש במיוחד היה ליתומים ולאלמנות, ונהג לומר לילדיו - "יתומים ואלמנות, היזהרו בכבודם".
אורי אהב מאוד לטייל בארץ ובעולם ואהב לצלם, אם כי להצטלם לא אהב. בצילומיו נהג לתעד רגעים קטנים בחיים המשפחתיים, החל מהפעם הראשונה שילדיו נגמלו מחיתולים ועד מעשי קונדס כאלה ואחרים שעשו. את התמונות שצילם הקפיד לפתח בכל סוף שנה ובמהלך החופש הגדול היו ילדיו מסדרים את התמונות באלבומים.
ביום שישי 21.12.2018, כמנהגו בקודש, נסע לתדלק ולשטוף את מכוניתה של מלכה על מנת להקל עליה, שלא תצטרך לדאוג לכך במהלך השבוע. לאחר ששב לביתו מסידורים, נסע ביחד עם אביאל בנו הבכור לביקור בבית הוריו במושב חלץ. מעט לפני השעה שתים-עשרה בצהריים, זמן קצר לפני שהגיעו ליעדם, הם נקלעו לתאונת דרכים בכביש 232. אורי ובנו החייל סמל ראשון אביאל דוד חולצו מן הרכב ללא רוח חיים.
רב-סמל בכיר אורי דוד נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ג בטבת תשע"ט (21.12.2018). בן ארבעים ושמונה בנפלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ניר גלים, בהלוויה משותפת לו ולבנו. הותיר אישה, חמישה ילדים, הורים ושבעה אחים ואחיות.
מלכה ספדה: "אורי ואביאל לא היו שורדים אחד בלי השני, זו הסיבה שהם הלכו ביחד".
חבריו לעבודה כתבו: "אורי אדם יקר, קשה להביע במילים את הרגשות העמוקים. מספיק מבט אחד שלך והיית מבין הרבה, רגיש לסביבה עוזר ותומך, מהווה דוגמה אישית. אתה חסר" ; "כמה שאתה חסר. אין יום שלא חושבת עליך, אבידה גדולה בטרם עת, עצוב".
בתו מעיין ארגנה אירוע התרמה לזכרם של אביה ואחיה: היא גייסה את תלמידות האולפנה שלה, אולפנת "בני עקיבא אבן שמואל", לתרום את שערן לעמותת "זיכרון מנחם", כדי שישמש פאות לחולי סרטן. כמו כן, היא גייסה אותן לתרום דם לבנק הדם. במבצע נתרמו מאה צמות ועשרות מנות דם.
להנצחת אורי ואביאל הקימו בני המשפחה סככת ישיבה בסמוך למתנ"ס בבני דרום, מושב מגוריהם. אימו סיפרה כי יום לאחר נפילתם היא ראתה במקום שתי יונים לבנות, ולכן לצד הפרגולה הוצב סלע שבראשו מפוסלות שתי דמויות של יונים. את המסלול המוביל לפרגולה סייעו בני המשפחה לבנות, בטקס מרגש שנערך במקום עם סיום הבנייה.
באתר פייסבוק נפתחה קבוצה לזכרם של האב ובנו, "זוכרים את רס"ב אורי דוד ובנו אביאל ז"ל", ובה תמונות שלהם, דברי זיכרון ופרידה ופרטי הנצחות.
אורי מונצח באתר "גלעד לזכרם" של המשטרה ובאנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שהוקמה במכללת השוטרים בבית שמש.