רב"ט אירית פורטוגז ז"ל

קורות חיים

אירית, בת נלי ומשה, נולדה ביום כ"ד בכסלו תשכ"ה (29.11.1964) במושב כוכב מיכאל שליד אשקלון. בת שניה להוריה שעלו מארגנטינה, האחות הבכורה יונת, דוני ז"ל הצעיר ממנה ובת זקונים יעל.

ילדותה של אירית עברה בגן הילדים במושב כוכב מיכאל ולאחר מכן למדה בביה"ס "ניצן" שבקיבוץ ניצנים. המשיכה ללמוד בחטיבת-הביניים בבית-הספר המקצועי על-שם רוגוזין בקרית-גת והשלימה את לימודיה התיכוניים בבית-הספר תל"ם באשקלון, שם למדה הנהלת חשבונות.

בד בבד בעת לימודיה התיכוניים עסקה אירית בהתנדבות ב"פרויקט התחדשות השכונות" מטעם עיריית אשקלון. הפרוייקט טיפל בתמיכה בקשישים עריריים ובקשר שוטף בין הקשיש/ה הבודד/ה לבין עיריית אשקלון.

נוסף לפעילותה ההומניטרית קיבלה אירית תעודת הצטיינות מטעם הגדנ"ע ב-1980, בגין התנהגות למופת ומנהיגותה בקורס מרוכז בגדנ"ע, אשר התקיים טרם גיוסה לצה"ל בעודה תלמידה בסוף כיתה י'.

ב-23 במרס 1983 התגייסה לצה"ל. היא התבלטה בתכונותיה כמנהיגה בעלת חוש צדק, וידעה לעמוד על דעותיה. אחרי אימוני טירונות נשלחה לקורס פקידות בטחון-שדה, עברה קורס נהגות וקורס עובדת חקר מודיעין. במרס 1984 הוענקה לה דרגת רב"ט.

ביום י"א בניסן תשמ"ד (13.4.1984) נסעה בתפקיד באוטובוס מס' 300 שיצא בשעה 18:00 מהתחנה המרכזית בת"א לכיוון אשקלון, באוטובוס היו 41 נוסעים. בצומת אשדוד עלו ארבעה מחבלים מצוידים בכלי נשק ובקבוקי מולוטוב ואז החלה הדרמה. האוטובוס נסע לכיוון רפיח ונעצר בדיר-אל-באלח תחת איומי המחבלים.

תוך כדי מסע האימים סייעה אירית לנוסעים בעידוד מבחינה מוראלית וכן בעזרה פיזית, כגון חבישת פצעי אחת הנוסעות, שרק מאוחר יותר גילתה שאירית נהרגה. אותה הנוסעת שאירית חבשה כינתה אותה: "המלאך שלי".

בשעה 4:45 לפנות בוקר, עם אור ראשון, הצליחו חיילי צה"ל לחלץ את נוסעי האוטובוס ולחסל את המחבלים, בפעולה זו נפגעו אחדים מן הנוסעים. בין הנפגעים באוטובוס היתה אירית, שנרצחה בידי המחבלים. בת 19 היתה במותה.

היא הובאה למנוחות במושב בו נולדה, בכוכב מיכאל. קברה נתחם כקבר צבאי בבית-העלמין של המושב. היא השאירה אחריה הורים, שתי אחיות ואח (נהרג בתאונת דרכים ב-1955).

במכתב תנחומים למשפחה כתבה בין השאר נוסעת שהיתה באוטובוס החטוף על שעותיה האחרונות של אירית: "שושנה חגי, שהיתה פצועה פצעים קשים, סבלה מקשיי נשימה וכאבי תופת ברגלים, זכתה במשך כל שעות הסיוט לטיפול נאמן ומסור של אירית. יחד עם הטיפול בפצועים, אירית קישרה בין הנוסעים לבין המחבלים וכל בקשה הועברה אליה. היא הסתובבה באוטובוס בצורה חופשית והגיעה עם המחבלים להבנה, שהיא לא צריכה לקבל רשות. אירית דאגה שכל הנוסעים יקבלו מים לשתיה, אני לא רציתי לשתות ואירית לחשה לי לשפוך את המים על המושב ובסביבה כדי שאם המחבלים ישתמשו בחומר הדליק שבידיהם הנזק לא יהיה רב. אירית ביקשה שיביאו שמיכות לפצועים, עזרה לכל הנשים בשירותים מאולתרים, הסתובבה כל הזמן באוטובוס וחיפשה במה תוכל להיות לעזר".

שר הביטחון משה ארנס כתב עליה במכתב תנחומים למשפחתה: רב-טוראית אירית נתנה את חייה למען מולדתה. היא נפלה בפיגוע החבלני באוטובוס ליד אשקלון. היא שירתה בחיל המודיעין. היתה חיילת מסורה ואחראית, מנהיגה מלידה ואהובה על כל מי שהכירה".

מפקד יחידתה כתב למשפחתה: "אירית שירתה ביחידה מעל לשנה. היא ביצעה את העבודה המוטלת עליה במרץ, במסירות, באחריות ובשקידה. במהלך שירותה באו לביטוי תכונותיה כמנהיגה טבעית, בעלת חוש צדק, תוך נטילת אחריות לכל הסובב אותה. הדוגמה האישית שנתנה לכל היחידה בהתנהגותה תמשיך ללוות אותנו כדוגמה של חיילת למופת".