טוראי דוד גליקסמן ז"ל

קורות חיים

בן לאה ומשה, נולד ביום כ"ג בחשוון תרע"ד (23.11.1913) בעיר צ'נסטוחוב, פולין. בעודו נער הפסיק את לימודיו בבית-הספר העממי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד ליד אביו כפועל בבית-חרושת למנעולים, שקד להגדיל את תפוקת עבודתו ולהעלות את טיבה ובמשך הזמן הגיע לדרגת פועל ראשי ומרכז העבודה במחלקה להרכבת מנעולים.

בקן "השומר הצעיר" שאליו הצטרף, נודע בשתקנותו ובפעילותו כאחת. נטה שכם לתפקידים קשים. דויד יצא להכשרה בחלם ובלובלין ומילא בה תפקידי סדרן-עבודה וגזבר-משנה ועליו היתה מוטלת הדאגה לכלכלת 40 החברים מהכנסות עבודתם במקומות שונים. לשם כך היה עליו לחפש מקומות עבודה בשבילם, ולא פעם קרה שרק שניים מתוך הארבעים עבדו ועל כן צריך היה למצוא מקורות להלוואות.

כשהגיע תורו לעלות לארץ ויתר על זכותו מתוך הקרבה: נתן את כספו לאחד מאחיו שיעלה הוא וכך ייפטר מהשירות בצבא הפולני. אך הוא עצמו גויס לצבא זה בראשית מלחמת-העולם השנייה. לאחר כיבוש פולין הצליח לחמוק משבי הגרמנים והמשיך לעבוד בבית-החרושת בצ'נסטוחוב. הוא המשיך בעבודתו בהיותו כלוא בגיטו הגדול, ולאחר חיסול רוב היהודים, גם בגיטו הקטן.

באותו זמן היה פעיל במחתרת שבגיטו והתמחה בחפירת בונקרים ומנהרות-קשר ונתנסה עם חבריו במאמץ המר והעקר להתקשר עם המחתרת הסוציאליסטית הפולנית שמחוץ לגיטו ולקבל ממנה נשק ועזרה, אך הם נתקלו בהתנכרות קשוחה ואפילו ביחס בוגדני. בשעת חיסול הגיטו הקטן הצליח להימלט יחידי ובעזרת ידיד פולני מצא דרך אל היער. הפרטיזנים הפולנים סירבו לקבל יהודים לשורותיהם והוא וחברים יהודים מעטים חיו למעלה משנה בקבוצת-פרטיזנים יהודית מוקפת סכנות מצד הגרמנים ואיבה מצד הפולנים. כמו"כ היה חבר "קבוצת הנקם" באירופה. במשך כל תקופת מלחמת העולם השניה היו דוד וזיסקינד ביחד.

אחרי השחרור נפל למשכב מרוב מאמץ ותלאות, וכשהבריא יצא לרומניה. שם התמסר לשירות "הבריחה" ועזר לרבים להגיע לאיטליה כדי לעלות משם ארצה. תוך כדי כך הגיע רשיון-עלייה בשבילו, אך הוא ויתר עליו ועבד שנתיים בדרכי פולין-אוסטריה וגרמניה-איטליה בהברחת יהודים לנמלי ההעפלה, עד שבחודש אוגוסט 1946 העפיל ארצה גם הוא יחד עם אחיו באניה ווג'וד והוחזר במחנה המעצר בעתלית, השתחרר ב-3.7.46 והצטרף לחבריו בקיבוץ יד מרדכי.

למרות תשישות גופו מרוב סבל ומאמץ, נרתם מיד לעבודה והשתדל לעשות אף למעלה מיכולתו, כדרכו תמיד, אך נשאר מתבודד ומתרחק מחבורת בני גילו, משתקע בשעות הפנאי בספר או בזיכרונות קודרים.

בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות, הציע את שירותו בתכנון החפירות והבונקרים, כמומחה ומנוסה בכך מהגיטו הצ'נסטוחובי, על אף שלא נתקבלה הצעתו נשא דומם בעול החובה בשמירה, בחפירה ובעמדות-תצפית. בזמן המערכה נגד המצרים נטל עליו גם את תפקידי הנופלים ועמד בתצפית ללא החלפה וללא כל תלונה, עד שביום י באייר תש"ח (20.5.1948) נפגע מכדור ונפל. דויד הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביד מרדכי.

בדברי הספד לזכרו נכתב בין היתר:"מה שונה מראהו ומה רב הסבל שהביעו פניו חרושי הקמטים. כי אכן חזר אלינו דויד שבע שנות סבל וניסיון של קרבות בגיטו... ביודעו את ערך הנשק היה מקפיד בשמירה על רובהו וברצינות יוצאת מהכלל התייחס לתפקיד שהוטל עליו בעמדה."