יגאל וקס ז"ל

קורות חיים

יגאל, בן בכור לסוזן ואלפרדו מאריו, נולד באלול תש"ל (ספטמבר 1970) בהרצליה. אח לעמית, נמרוד וגלעד (גילי).

בארבע שנות חייו הראשונות גר בהרצליה ובארצות הברית, ובשנת 1974 עבר עם משפחתו למושב נתיב העשרה שבחבל ימית בסיני, ושם גדל והתחנך. מרחבי המדבר העניקו לו חופש וביטחון, ורבות בילה בחוץ יחף עם אחיו, רק תחתונים וגופייה לגופו.

למד בבית הספר היסודי ביישוב אבשלום שבפתחת רפיח עם קבוצת חברים גדולה מיישובו. בשעות אחר הצוהריים בילה עימם יחד.

בשנת 1982, עם פינוי היישובים הישראליים מחצי האי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים, עבר עם משפחתו למושב נתיב העשרה שהועתק לצפון-מערב הנגב, והחל ללמוד בבית הספר התיכון החקלאי "כפר סילבר".

בתום שתים-עשרה שנות לימוד התגייס לצה"ל ושובץ בפלוגת החוד (פלחו"ד) של גדוד "צפע" בחטיבת הצנחנים. בשירות מצא דרך לבטא את חוש ההומור ואת היצירתיות שלו, בין היתר כשבכל בוקר שידר במכשיר הקשר למוצבים את ההודעה: Good morning, Lebanon!.

לאחר שירות חובה מלא טס לטייל בדרום אמריקה למשך כשנתיים. בדרכו הכיר אנשים רבים וחווה אינספור חוויות. אחת לחודש שלח גלויה למשפחתו. את הטיול השלים בביקור בניו יורק אצל סבו מצד אימו.

בשובו ארצה שכר דירה בתל אביב, ובעיר למד ועבד בעבודות מזדמנות.

מדי פעם בפעם נקרא לשירות מילואים, שאליו התייצב בחיוך ובלי תלונות. בין היתר גויס במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. גם בזמן לחימה גילה אופטימיות, נקט יוזמה והשרה ביטחון על חבריו הלוחמים.

כעבור כמה שנים שב לנתיב העשרה ועבד במשק של הוריו. בתקופה זו נישא ליסמין, ואת ביתם קבעו במושב.

יגאל החל לעבוד כגרפיקאי בחברת גרפיקה בנתיבות, ובמקום עבודה זה התמיד שנים רבות.

לאחר שנפרד מיסמין, הכיר את ליאת. השניים היו לבני זוג ונישאו. בן נולד להם – יונתן. בעקבות עבודתה של רעייתו עברה המשפחה לארצות הברית, ויגאל, אב טוב שאהב את בנו אהבת נפש, נשאר בבית וגידל אותו. יונתן היה כל עולמו. כעבור כמה שנים החל לעבוד בחברת בינוי וניהל פרויקטים גדולים.

לאחר הפרידה מליאת חזר ארצה ובנה את חייו מחדש. הקשר עם יונתן נותק, אך יגאל כתב לו מכתבים ושמר מידע כדי שיוכל לשתף אותו בו לכשיתחדש הקשר. איחוד עם בנו היה משאת נפשו.

אחרי תקופה לא קלה החל לעבוד בחברת "הזרע" כאיש אחזקה של מכון הזרעים והיה אחראי להאנגרים – המחסנים הגדולים. הוא יצר קשר טוב עם העובדים ועם ההנהלה, ועד מהרה קודם. בזכות החוש הטכני יוצא הדופן שלו הצליח לשפץ מכונות ישנות של החברה.

בין תחביביו – ספורט אתגרי על גלגלים, טיולים ובילוי סביב מדורה ובים. כאדם רב-תחומי, במהלך השנים למד מגוון מקצועות ותחומים – מכלכלה ועד עיצוב. הודות ליכולת טכנית מעולה, לידי הזהב שבורך בהן ולכישרונו הרב, הכין, יצר ובנה תוצרים איכותיים בריתוך, בבנייה, בנגרות ובציור. לחבריו בנה רהיטים, והם אף השתמשו באביזר מיוחד שהמציא, המאפשר נעילה פנימית בממ"ד.

באופיו היה קפדן ותמים. "מלח הארץ בעל נפש טהורה וחיוביוּת שיש רק לילדים שעוד לא פגשו ברוע", נכתב עליו. אף שהחיים לא תמיד האירו לו פנים, מעולם לא איבד אמונה בדרך, באנשים שסביבו ובבני אדם בכלל. בלט בטוב ליבו, בנתינה ובתרומה למען הכלל. ניחן גם בחוש הומור מפותח. "האיש הכי מצחיק בחדר", תיארו אותו, "חיוך נצחי וקסם שאין שני לו".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים – ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל; ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים חמורים; חטפו לרצועת עזה מאות אנשים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח. בבוקר זה החלה מלחמה.

אל נתיב העשרה חדרו מחבלים באמצעות מצנחי רחיפה, עברו מבית לבית וטבחו בתושבים ובכל מי שנקרה בדרכם. יגאל התעורר ומחוץ לביתו שמע דיבור בערבית ואת קולותיהם של חברי כיתת הכוננות הנלחמים. אחד מאֶחיו כתב לו בהודעה: "אל תצא", משום שידע שאין לו נשק אישי, אך הוא השיב: "יש לי מצ'טה" והוסיף סמל של חייכן. לאחר מכן יצא בגבורה, המצ'טה בידו, ובדרכו בריצה לביתו של הרבש"ץ (רכז הביטחון השוטף היישובי) כדי להשיג נשק, נורה בגבו בידי מחבל. אף על פי כן הצליח להגיע לביתו של הרבש"ץ, צעק "חמולות, חמולות!" בניסיון להזהיר מפני המחבלים ומת כעבור זמן קצר מפצעיו.

תשעה-עשר בני אדם נוספים נרצחו במושב באותו היום, בהם אחיו עמית, שהיה איש שב"כ וחבר בכיתת הכוננות, ורבים נפצעו.

יגאל וקס נרצח בידי מחבלים במושב נתיב העשרה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן חמישים ושלוש בהירצחו. טקס הלווייתו התקיים בחוף פלמחים לפני טקס ההלוויה של אחיו עמית. אחריו הובא למנוחות בבית העלמין בנתיב העשרה, שם נטמן לצד אחיו ושניהם סמוך לקבר אימם. הותיר בן, אב ושני אחים.

בטקס ההלוויה הושמע שירו של רוד סטיוארט Sailing ("מפליג"), ובו בין היתר המילים: "אני מפליג, חוזר הביתה, אני מפליג במים סוערים, להיות קרוב אלייך, להיות חופשי".

במקום עבודתו של יגאל בחברת "הזרע" הוקמה פינת הנצחה. כן הוא מונצח עם אחיו עמית באנדרטה בבית אבות של הקהילה היהודית ברומא, בירת איטליה.