נורית ברגר ז"ל

קורות חיים

נורית, בתם הבכורה של מרסל ופרוספר, נולדה בכ"ג בסיוון תשכ"ד (03.06.1964) בקיבוץ משאבי שדה. אחות לסיגל.

גדלה והתחנכה בקיבוץ משאבי שדה שבנגב, בת לעולים מצרפת שחזונם היה ליישב את השממה. נערה טובת לב וחרוצה עם חיוך שובה לב.

בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת באחותה.

את אלון ברגר מנתיב העשרה הכירה בגיל שבע-עשרה. האהבה ביניהם פרחה ועד מהרה הם היו לבני זוג. את חתונתם ערכו במרכז המושב והזמינו אליה את כל התושבים – הייתה זו החתונה הראשונה במושב שהוקם ב-1982 סמוך לגבול צפון רצועת עזה, אחרי שהתפנה ממקומו בחבל ימית בסיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים.

בני הזוג היו אנשי אדמה, חקלאים בכל נימי נפשם, אשר יחד הקימו משק לתפארת לגידול ירקות לזרעים. במהלך השנים נולדו להם ארבע בנות: גל, נעם, שני וחן. נורית הייתה אם מסורה וחמה שהרעיפה אהבה על בנותיה וחינכה אותן לערכים.

היא הייתה מדריכת טאי צ'י אהובה ומוכרת שלימדה במשך שנים מבוגרים ב"מרכז הישראלי לטאי צ'י" וביישובי האזור.

אישה שכולה לב, מלאת נתינה שהרבתה להתנדב ולעזור לזולת, תמיד בצניעות ובענווה. סיפרה טלי: "בחגים תמיד התנדבה בשקט, בלי רוח וצלצולים". בתקופת מגפת הקורונה (2020-2022) סייעה לחברים, קנתה עבורם מצרכי מזון בסופרמרקט ואפתה להם קרקרים מיוחדים. סיפרה גיסתה שולי: "נורית בחיים לא אמרה 'לא'. תמיד יצירתית ומתנדבת, בכל החגים, בכל הבמות". סיפרה בת דודתה אליזבת: "אי אפשר היה שלא להתאהב בה. אישה מקסימה ועדינת נפש, שהשם נורית הולם אותה".

חובבת טבע, ובמיוחד פרחים וציפורים, שפסלים ופאזלים של ציפורים עיטרו את ביתה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

למושב נתיב העשרה חדרו באותו יום מחבלים על מצנחי רחיפה ממונעים ורצחו 21 מתושביו.

באותו בוקר שהו נורית, בעלה אלון ובנותיהם שני, חן וגל בביתם במושב נתיב העשרה. הבת נעם הייתה בתל אביב, וליוותה את משפחתה לאורך האירועים.

בני המשפחה התעוררו לקול האזעקות ונורית הלכה לחדר השירותים. אלון שמע אותה צועקת "וואו", ורגע לאחר מכן נשמע פיצוץ. מחבל זרק דרך חלון חדר השירותים רימון ומהפיצוץ נורית נהרגה במקום. אלון מיהר לעבר השירותים ומצא אותה ללא רוח חיים. לצידה מצא את הכלבה ענן, שנפצעה.

כעבור דקות, מחבל פתח בירי מהחלון לתוך חדרן של שני וחן. חן נפצעה מרסיס ביד ומקליע ברגלה, ושני נפגעה מכדור בגב. אלון, שני וחן רצו לכיוון הממ"ד, שם נמצאה כבר גל. המחבל המשיך לכניסה הראשית ופוצץ אותה בלבנת חבלה. האקווריום הגדול שבכניסה בלם את הדף הפיצוץ.

בני המשפחה נמלטו לממ"ד והסתתרו בדממה מאחורי דלת פתוחה למחצה כדי שהחדר ייראה ריק. המחבל הסתובב בבית במשך כמה דקות וחשב שאין איש בבית. רימון נוסף הוא הניח על הכרית בחדר השינה של ההורים, אך זה לא התפוצץ. לאחר חילופי אש עם חיילים שהגיעו, המחבל ברח מהבית.

הבנות הפצועות שני וחן פונו בעזרת ראש המועצה. גל, אביה אלון והכלבים פונו מאוחר יותר, אחרי ששמרו על גופת נורית שלא תיחטף.

נורית ברגר נרצחה על ידי מחבלים בביתה בנתיב העשרה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 59. הובאה למנוחות בבית העלמין בנתיב העשרה. הותירה אחריה בעל, ארבע בנות ואחות.

על מצבתה כתבו אוהביה ציטוט מהשיר "יש פרחים" שכתב נתן יונתן: "יש פרחים שעד אינסוף נשארים במנגינה".

כתבה דנה: ״נורית היקרה שלנו, אין לי מילים לתאר כמה כואב ועצוב לי שאת לא איתנו, הלב שלי שבור לרסיסים... קיבלת אותנו בידיים רחבות, באהבה גדולה ובחיוך עם הצחוק המקסים שלך... אוהבים אותך תמיד. יהי זכרך ברוך, נוחי על משכבך״.

יהודית כתבה: "אני לא מאמינה שנחיה בלי החיוך שלך, נורית, בלי טוב הלב והנכונות לעזור בכל רגע נתון... תמיד עם חיוך. תמיד עם רצון טוב, נשמה טהורה״.

כתב מוקי: "אומרים שהקדוש ברוך הוא יודע לקחת את טובי ילדיו והפעם לקח את הטובות שבבנות ישראל... נוחי על משכבך ותאירי לאלון ולבנותייך לעולם את הדרך מלמעלה".

כתבה גלי: "נורית, זכיתי להכירך כאם רעיה וחקלאית חרוצה ואיכותית, אלון ואת קידמתם את פני תמיד במאור פנים... תחסרי לי ולכל יקירייך".