קורות חיים
בן לידיה ואולג. נולד ביום כ"ח בניסן תשנ"ט (14.4.1999) בקיבוץ גברעם. בן רביעי במשפחה, אח לאסף, מיכאל (מיקי), אלישע וגליה לוסיה.
שלמה גדל והתחנך בקיבוץ גברעם, לא הרחק מאשקלון. בגיל ארבע למד לקרוא, ולפני שהתחיל גן חובה הציעה הגננת שימשיך ישירות לכיתה א' משום שאינה רואה תועלת בהישארותו שנה נוספת בגן. לאחר שעבר בהצלחה אבחון פסיכולוגי הבודק מוכנות לבית הספר, שובץ בגיל חמש וחצי בכיתה א' בבית הספר היסודי האזורי "שער הנגב".
בחטיבת הביניים למד בבית הספר האזורי "שקמה" בקיבוץ יד מרדכי. למרות ציוניו הגבוהים היו מקצועות שפחות עניינו אותו, ולכן לעיתים מצא עיסוקים אחרים בזמן השיעור, למשל בניית מגדלים מכיסאות בשורה האחרונה בכיתה.
מכיתה י' למד בתנאי פנימייה ב"תיכון הישראלי למדעים ואומנויות – יאסא" בירושלים לאחר שהתקבל למגמת מדעים. יחסו ללימודים היה רציני מאוד, הוא למד ברצון ובהתמדה ואף הצטיין. כן השתתף בכמה תחרויות ארציות במתמטיקה לבני נוער. למשל זכה במקום השלישי בתחרות "גרוסמן" מטעם הטכניון, וב"אולימפיאדת גיליס" של מכון וייצמן למדע זכה ב"אות המאה".
בתיכון "יאסא" רכש ניסיון חברתי עשיר. הוא החל לבנות את עצמו ולעצב את זהותו לקראת העתיד והכיר חברים שהקשר עימם נותר הדוק גם אחרי סיום כיתה י"ב.
שלמה אהב מוזיקה והיטיב לנגן בפסנתר. אימו לידיה סיפרה, "אתה מנגן על הפסנתר וכל הבית מתמלא בהרמוניות מורכבות, רכות וחכמות".
הקשר שלו עם כל בני המשפחה היה קרוב ואוהב. מאֶחיו אסף ומיקי, שאותם אהב והעריך, זכה לתמיכה, להדרכה ולעזרה. אָחיו אלישע היה הקרוב אליו ביותר, והם נהגו ללכת בצוותא ולשוחח במשך שעות, שיחקו כדורסל, שחמט והתאמנו בחוג אומנות הלחימה טאקוונדו. בשל קרבתם הגדולה כינו אותם בקיבוץ "אלישלמה". אלישע כתב, "מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד היית שם. מעולם לא היה לי אף אדם שהרגשתי אליו כזאת קרבה, כזו הזדהות". את גליה, אחותו הצעירה,שלמה אהב, העריץ, הוקיר ופינק.
מאחר שסיים את הלימודים בגיל שבע-עשרה בשל ההתחלה המוקדמת של כיתה א', הייתה לו שנה פנויה לפני הגיוס. בתחילה במהלך כמה חודשים נשאר בביתו בלי עיסוק מיוחד, משום שחבריו מהתיכון ומהקיבוץ כבר התגייסו, אך לאחר מכן התקבל לעבודה בחברת היי-טק, ובמשך חצי שנה נסע מדי יום לעבודה בתל אביב. שלמה נהנה מעבודתו וזכה להערכה מצד מנהלי החברה על תרומתו המקצועית. בד בבד עבר מיונים לכמה מסלולים לקראת הגיוס.
ביום 17.7.2017 התגייס לצה"ל ושובץ בתוכנית "תלפיות" של חיל האוויר, תוכנית המשלבת מסלול הכשרה ושירות וכוללת שירות קבע של שש שנים לאחר השירות הסדיר. את שנת הלימודים הראשונה שכללה לימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית בחוגים למתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב סיים שלמה בהצטיינות וכן נבחר כחניך למופת.
בחודש אוקטובר 2018 סיים בהצלחה את שלב הכשרת היסוד בקורס קציני המטה בבית הספר לקצינים בבסיס ההדרכה (בה"ד) 1.
מפקדיו סיפרו שבלט באופן חיובי לאורך כל מסלול ההכשרה הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית. הוא היה מקובל בקרב חבריו, נתן מקום לחיילים שסביבו להביא את עצמם לידי ביטוי ונהג בהם בנועם הליכות ומתוך מקום מכבד ומעצים. בפן המקצועי התייחס לכל משימה ברצינות המשולבת בקלילות, היה לו מעין מנוע פנימי שקידם אותו, והוא שאף להצליח בכל מקום שהיה בו, גם כשהייתה זו הצבה זמנית וניסיונית.
שלמה בלט גם בכישורי ההובלה והמנהיגות שלו, ואלה באו ממקום של ביטחון ושל מקצועיות. הייתה זו מנהיגות שקטה וסוחפת.
בשנה השנייה בתוכנית הביע עניין במחקר ובחר לבצע פרויקט ביחידת המודיעין 8200. אף על פי שהתנסותו ביחידה זו הייתה קצרה, הוא הצטיין בה וזכה להערכה רבה מעמיתיו לפרויקט. גם בשנה זו היה מועמד להצטיינות בין בני מחזורו בתוכנית "תלפיות".
אף על פי שניחן בכישורים יוצאי דופן וביכולות גבוהות, שלמה נהג תמיד בענווה, לא חטא בהתנשאות או ביוהרה.
סמל שלמה מודלבסקי נפל בעת שירותו ביום כ"ח בסיוון תשע"ט (1.7.2019). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בגברעם. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.
אימו לידיה ספדה בהלווייתו: "שלומניק שלי! אני מתקשה להפנים את העובדה שאתה לא בינינו, כי לא יצא לי להיפרד ממך ביום ראשון בבוקר ולאחל לך שבוע טוב. השינה שלך הייתה דבר קדוש, לכן לא פרצתי לדלת הסגורה של חדרך ולא הערתי אותך כדי להגיד לך כמה אני אוהבת אותך.
עולות לי בראש תמונות שגרתיות ולא משמעותיות במיוחד: ... אתה פותח מכסים של סירי הבישול כדי לפענח מה צפוי בארוחה המשפחתית, אתה יושב עם דף וכותב נוסחאות שאין לי שום דרך לבדוק אם הן נכונות.
אני מתקשה להפנים, כי הלכת בתחילת השבוע לצבא ועדיין לא סוף השבוע, הזמן שאתה חוזר הביתה. אני יודעת שכל מה שאני אגיד, לא יבטא את עומק האובדן. לכן לא אגיד כמה היית חכם, מוכשר, מיוחד, נבון, רגיש, עדין ויפה, אבל אני אגיד ואפילו אצעק בקול הפנימי את המילים שלא יצא לי לומר ביום ראשון בבוקר: שלמה, בני היקר, אני אוהבת אותך!"
אביו אולג ספד: "שלמה! המבריק, הרגיש, החכם, האהוב. שמת לעצמך מטרות מאוד גבוהות. בהתמדה עמדת בהשגתן, אחת אחת, ושוב ושוב שמת מטרות חדשות. ופתאום ככה הכול... הכול נגמר ומת.
גרמת לי להרגיש גאה בך, ממש מהשנים הראשונות שלך ועד היום האחרון שלך. מוזר, אבל גם היום וגם אתמול אני שומע את המפקדים שלך ומתמלא בגאווה, בכאב ובדמעות, בטוח כי מחר גם החברים שלך יגרמו לי אותן התחושות".
אחיו אלישע כתב: "תמיד צעדנו במסלולים דומים, אבל הרגשתי שעשינו אותם בצורה שונה. הייתי גאה לראות איך לקחת על עצמך משימות שאני פחדתי לקחת כשהייתי במקומך. כמה גאה הייתי כשנבחרת להיות חניך למופת ב'תלפיות'! ...
הבשורה שהלכת הייתה הלם ... יש לי בקשה אחת מכל מי שבא לכאן הערב: תחבקו את האחים שלכם, תאמרו להם שאתם אוהבים אותם. שלמה, כמה שאני אוהב אותך!"
רונן, מפקד בית הספר לפיקוד ומנהיגות הממונה גם על תוכנית "תלפיות" ספד: "מול עיניי חוזרת ועולה דמותך – החיוך המבויש עם העיוות בזווית הפה, המבט המהורהר שנותן הרגשה ראשונית של ריחוק, ומנגד הזיק בעיניים שאומר הכול: אתה כבר מבין ויודע, ואצלך הכול כבר פתור. פשוט לא נעים לך להשוויץ בזה ...
אני מסתכל על הדרך שעברנו יחדיו בשנתיים האחרונות. על תהליך ההבשלה וההתבגרות. על היכולת שלך ללמוד איך להמשיך להגיד את דעתך הביקורתית החדה והנוקבת מצד אחד, ועל ההבנה שלך שנדרש לתעל אותה גם למקומות בונים ומצמיחים מנגד".
עלון "אצלנו" של קיבוץ גברעם הקדיש גיליון לזכרו של שלמה כמה שבועות לאחר נפילתו. בעמוד השער נכתבו מילות הבית הראשון של השיר "אסיף" מאת איתמר פרת: "אסוף את כל המעשים / את המילים והאותות / כמו יבול ברכה כבד משאת. / אסוף את הפריחה / אשר גמלה לזיכרונות / של קיץ שחלף בטרם עת". בדבר המערכת נכתב: "מרגע שהממה אותנו הידיעה על נפילתו של שלמה, קיבוץ שלם אסף מילים, אותות, מעשים, זיכרונות ובעיקר שאלות. הנער-גבר המוכשר כל כך בכל תחום שבחר, מדעים מדויקים, מוזיקה, כתיבה, ציור, שלמה איננו!"
חבריו למחזור ל"ט בתוכנית "תלפיות" הוציאו לאור ספר לזכרו. בהקדמה נכתב: "כשאנחנו חושבים על שלמה, מחנק מתגנב לגרון, מחשבות מתחילות לרוץ בראש. רגעים מבן אדם אהוב שכבר לא יחזור אלינו. אחרי הרגע הזה עולה לו חיוך. בהתחלה קטן, אחרי רגע הוא מרוח מאוזן לאוזן. שלמה שלנו היה חבר יקר. הוא היה מצחיק, שנון ומבריק. הוא תמיד היה החכם בחדר. שלמה שהכרנו תמיד ידע להגחיך כל סיטואציה, אך גם להיות בעל רצינות תהומית כשרצה. לעיתים היה שקט, מופנם ומיעט לדבר, אך לרוב היה מרכז ההתרחשות. מחייכים בכאב ומתגעגעים".
באתר האינטרנט של קיבוץ גברעם הועלה דף לזכר שלמה ובו אפשר לראות תמונות מחייו ולקרוא הספדים.